התראת פשיטת רגל

סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 ("הפקודה") קובע כי נושה שאוחז בידו פסק דין חלוט, שביצועו לא עוכב בהליכי הוצאה לפועל, זכאי לפנות אל החייב ולהתרות בו כי אם לא יפרע את החוב תוך 7 ימים הרי שהדבר יראה כמעשה פשיטת רגל לפי סעיף 5(6) לפקודה.

ברבים מן המקרים, חייבים לא מגישים התנגדות להתראת פשיטת רגל, ובכך נסללת דרכו של הנושה להכניס את החייב בשערי הליך פשיטת רגל, ובכך לנסות לגבות את החוב באמצעים הבלעדיים שהליך פשיטת רגל מאפשר לחייב.

כדי להגיש התראת פשיטת רגל, נדרש הנושה לעמוד בכמה תנאים מקדימים:

1. סמכות המקומית בהתאם למגורי החייב. (לפי כתובת החייב המופיע בפסק הדין, בשטר החוב, או במסמכי ההוצל"פ)
2.  יתרת החוב לנושה עומדת על סכום של 86,270 ₪ כאמור בסעיף 7(1)לפקודה (הסכום מתעדכן).
3. הוכחה לקיומו של החוב – באמצעות פס"ד, שטר חוב, תדפיס תיק הוצאה לפועל המצביע על קיומה של יתרת חוב לנושה.
4. לבקשה צורפה התראה לחתימה המנוסחת בהתאם לתקנות פשיטת רגל, תשמ"ה – 1985.

יצוין כי לחייב זכות להתנגד לאמור בהתראה ולהעלות טענת פירעון או קיזוז או תביעה שכנגד (שלא הועלו עד למועד מתן פסק הדין) והכל בהתאם לתנאים שנקבעו בגוף ההתראה עצמה.