חייב אשר מבקש להיכנס בשערי פשיטת הרגל נדרש להתנהל בתום לב, מראשית ההליך ועד אחריתו.

תום לב בפשיטת רגל הוא מושג עמום, אולם לרוב הכוונה היא להתנהל בגילוי לב ובשיתוף פעולה עם דרישות ההליך אגב סיוע לבעל התפקיד בפירעון החובות  לנושים והשאת ערך קופת פשיטת הרגל.

אחת השאלות הרווחות היא, האם יש קשר בין אופן היווצרות החובות לבין יכולת החייב לבקש את הגנת הליך פשיטת הרגל, ולבסוף לקבל (בשאיפה) את צו ההפטר המיוחל.

רובנו נסכים כי אין דין בעל עסק שהמסעדה שלו קרסה עקב מבצע צבאי או מלחמה שהורידה את כמות הסועדים במסעדה, לבין מי שנטל הלוואות רבות לצרכי מנעמי החיים כדוגמת טיולים בחו"ל.

ישנם מקרים קיצוניים יותר. מה דינו של מי שחייב מאות אלפי שקלים כתוצאה מהרשעה במשפט פלילי או תביעה אזרחית בעקבות מעשים לא חוקיים שביצע?

האם גם לאלה מקום תחת הליך פשיטת הרגל?

התשובה לכך מורכבת. בשורות אלה ננסה לעשות מעט סדר, אולם ככלל יש לזכור כי עושר החיים והמציאות מציבים בפנינו מקרים רבים שלא ניתן לתת להם תשובה אפריורית ולכן תמיד מומלץ להתייעץ עם עורך דין שבקי בהליכי פשיטת הרגל.

בקשת חייב למתן צו כינוס לעומת בקשה נושה למתן צו כינוס

נקודת המוצא הראשונית כאשר בוחנים את תום ליבו של החייב קשורה לאופן כניסת החייב להליך פשיטת רגל.

כאשר חייב מבקש ליתן לו צו כינוס ובהמשך להכריז עליו כפושט רגל, הוא למעשה מבקש את הגנת בית המשפט מפני הנושים. במצב כזה מצופה שהחייב יגיע בידיים נקיות כשהוא נוהג בתום לב מוגבר.

לעומת זה, כאשר חייב "אנוס" להיכנס בשערי הליך פשיטת הרגל מחמת בקשת נושה, הרי שמדובר בהליך פשיטת רגל התקפי, שבו הנושים כופים על החייב להיכנס למשטר קולקטיבי של פשיטת רגל בכדי שאלה יוכלו להתחקות אחר נכסיו של פושט הרגל ולהשיא את שיעור הפירעון כלפיהם, ולכן "רמת הציפייה" מחייב שכזה היא לא באותה רמה מחייב שביקש את הגנת בית המשפט – חוב שנוצר לאחר צו כינוס.

בעניין ע"א 92/5503 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749 , עמד בית המשפט על ההבחנה בין בקשת חייב למתן צו כינוס לבין בקשת נושה בהקשר של תום הלב הנדרש:

"מאחר שמדובר בבקשה הבאה מטעם החייב, ואשר נועדה להעניק לו הגנה מסוימת, לא יינתן צו מקום בו אותו חייב חסר תום לב, ולו במעט, בין בשלב יצירת החובות, בין בשלב הליכי אכיפת החובות, ובין בעת פנייתו לבית המשפט למתן צו כינוס. אין לאפשר לחייב חסר תום לב להפיק תועלת מהליכי פשיטת הרגל". 

• על ההבדלים בין בקשת פשיטת רגל מצד חייב לבין בקשת פשיטת רגל מצד נושה תוכלו לקרוא בקישורים המודגשים.

 ברע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004), עמד בית המשפט על תכלית הליכי פשיטת רגל והקשר שלהם לחובת תום הלב:

"עניין שכיח הוא, שחייבים מבקשים להכריז עליהם כפושטי רגל, כדי להשתחרר מנטל חובותיהם על-ידי שמיטתם כולם או חלק ניכר מהם, ולפתוח פתח להפטרם בעתיד. אלא שמתן אפשרות לפשיטת רגל הוא מטבעו חסד, בעל היבטים חברתיים ואנושיים, וכבר צוין (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 55) (1993) מפי השופט בך:

'החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ ערך חשוב. עם זאת אין להשלים עם מצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה, עיר מקלט מפני הנושים, אשר כל דיכפין יביא עצמו בשעריה'.

פשיטת רגל משמעה השתחררות מחובות כלפי הזולת, ומאחורי כל הכרעה בה עומד דילול, העשוי להיות עצום, בחובות הללו. הנושים עומדים לאבד את כספם או חלק גדול הימנו, ולאו מילתא זוטרתא היא, ומטיל הדבר אחריות רבה על כונס הנכסים הרשמי בקביעת עמדתו ועל בית המשפט בהכרעתו. על כן אך טבעי הוא שבבואו לבחון את התמונה בכללותה יידרש בית המשפט כדבעי לעניין תום הלב" (ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם [פורסם בנבו]; 2008), פסקה ד(2)) (להלן עניין ג'נח).

חובות לא ברי הפטר בפשיטת רגל

מה הוא חוב בר תביעה?

סעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל מגדיר חוב בר תביעה כ:

"חוב בר-תביעה" – כל חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתבעם בפשיטת רגל;

בהמשך בסעיף 71(א) מפרט המחוקק את המשמעות של חובות בני תביעה:

חובות בני תביעה  [30(3)] (תיקון מס' 1)  תשמ"ג-1983 (תיקון מס' 3)  תשנ"ו-1996

71. (א)  חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו.
72. על אף האמור בסעיף 71 –

(1)   תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, ודרישת מזונות המגיעים על פי פסק דין וזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל;

בנקודה זאת יש לחדד כי יום מתן צו הכינוס הוא "קו פרשת המים" לעניין חובות בני תביעה. לשון אחר, כל חוב שנוצר עד ליום מתן צו הכינוס, הוא חוב שניתן לתבוע אותו בהליכי פשיטת רגל. חוב שנוצר לאחר צו הכינוס הוא חוב חדש, ולא ניתן לתבוע אותו בפשיטת רגל – אלא רק בתום ההליכים. פעולת ההפטר לא חלה על חובות חדשים.

אילו חובות הם בני הפטר ומהם חובות שאינם ברי הפטר?

להליך פשיטת רגל שתי תכליות עיקריות:

1. פירעון חובות באופן הוגן וצודק
2. שיקום החייב.

קבלת הפטר מחובות בהליכי פשיטת רגל הוא היעד אליו שואף כל חייב. דא עקא, שישנם חובות שצו ההפטר לא פוטר את החייב מהם (בדגש על חובות בני תביעה, כלומר חובות שנכללים בהליך פשיטת הרגל), מאחר שהמחוקק לא רצה לעודד חייבים פורעי חוק לעשות ככל העולה על רוחם ולאחר מכן לעשות שימוש לרעה בהליכי פשיטת רגל לצרכי מחיקת החובות.

משכך, סעיף 69 לפקודה ("פעולת ההפטר") מסייג את החובות לגביהם לא יינתן הפטר בתום הליכי פשיטת הרגל:

69.  (א)  צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

(1)   חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;

(2)   חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;

(3)   חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.

כלומר, לעיתים אין טעם בהליכי פשיטת הרגל, שכן אם מדובר בחוב שנוצר כתוצאה מעבירה או כתוצאה ממעשה אסור, לא בטוח שהחייב יקבל הפטר בתום ההליך ולכן קיים קשר בין אופן יצירת החובות לבין התכלית הסופית של הליך פשיטת הרגל – קבלת צו הפטר.

בעניין פש"ר 1495/09 חזן קובי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 25.6.2009), סרב הכנ"ר ליתן צו כינוס לבקשת החייב מחמת העובדה שרוב החובות של החייב אינם בני הפטר:

"המשיב, כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר"), מתנגד למתן צו הכינוס. לעמדת הכנ"ר, הואיל ועיקר החוב, כ 80% הימנו, הינו בגין מזונות וקנסות, ואלה אינם ברי הפטר לפי סעיף 69 (א)(3) לפקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה"), אזי אין תוחלת להליכי פשיטת הרגל. מוסיף וטוען בא כוח הכנ"ר שהליכי פשיטת הרגל אינם יכולים להוות מקלט לחייבים המבקשים להתחמק מתשלום מזונות.

המבקש חולק על עמדת הכנ"ר באשר לדידו, רשאי בית המשפט לפטור חייב גם מחוב מזונות, כמו גם שחוב המזונות בשיעור כנטען על ידי הכנ"ר אינו מדוייק שכן הוא מביא בחשבון גם קנסות שאינם נכללים בגדר חוב המזונות ששיעורו הוא כ 43% בלבד מכלל החובות."

עם זאת, בבתי נמשפט התגבשה הקביעה שלפיה חייב שמבקש צו כינוס לנכסיו ("השלב הראשון בהליך פשיטת הרגל"), הרי שזה יינתן לו לו תהא הסיבה אשר תהא להיווצרות החובות, אולם תום הלב של החייב ואופן נסיבות היווצרות החובות יבחנו לפני שהחייב יוכרז כפושט רגל באופן רשמי.

בעניין ע"א 9782/05 טנג'י נ' קריספין (פורסם בנבו, 18.1.2010), עמד בית המשפט העליון על הצורך לדון בתום הלב של החייב, דווקא בסוף הליך פשיטת רגל עת הוא מבקש הפטר מחובותיו, וזאת בשונה מהמצב הנוכחי שלפיו עיקר כובד המשקל על שאלת תום הלב של החייב נבחנת בתחילת ההליך – וזאת מהטעם שלא להכניס חייב להליך ארוך ויקר כשלבסוף ברור שלא יזכה לקבל הפטר.

בית המשפט ציין כי:

"ניתן לטעון, כי אין טעם להכריז את המשיב פושט רגל אם אין זכאי הוא לקבלתו של הפטר".

עם זאת בהמשך הובהר כי נכון יהיה ליתן צו כינוס לנכסי החייב ורק בהמשך לבחון את שאלת תום הלב.

בית המשפט נימק את עמדתו בכך שייתכן כי קיימת אפשרות לשינוי נסיבות במצבו של החייב והוא יוכל לפרוע את החובות ככל שיקבל הגנה מנושיו. כמו כן בשלב ההפטר תמונת המצב של החייב ברורה יותר וניתן לבחון את טיב החובות בצורה מדויקת יותר. נוסף על כך, בית המשפט יכול לתת הפטר אולם להחריג את החובות שלא נוצרו בתום לב. וכלשונו:

"יש אף לזכור, כי ההתייחסות להפטר אינה בינארית במובן זה שהשאלה איננה אך ורק האם ליתן הפטר או לסרב לתיתו. כך, רשאי בית המשפט לא רק ליתן הפטר חלוט, אלא אף להתלות את ההפטר לתקופה שקבע, או להתנותו בתנאים (סעיפים 63 ו-65 לפקודה הנוכחית). על כן, ניתן להתאים את סוגו של ההפטר ותנאיו לנתוני המקרה הספציפי אם בית המשפט מחליט שלא לסרב באופן מלא לבקשת ההפטר. בהחלט קיימים מצבים בהם התנהגותו של החייב ביצירת החובות או בעת התנהלותו של הליך פשיטת הרגל אינה תואמת בכל מאת האחוזים את המצופה והנדרש, אלא נופלת היא במעט מכך. ייתכן, שבנסיבות כאלה יגיע בית המשפט למסקנה שאין לבטל את ההליכים ואין לשלול מן החייב באופן מוחלט את האפשרות לקבל הפטר".

יצוין כי גם אם החייב הוכרז כפושט רגל הוא נדרש להתנהל בתום לב, ואף ניתן למנוע ממנו לקבל הפטר במידה והוא ניצל לרעה את ההליכים – כלשון סעיף 63(ב)(1) "סייגים למתן הפטר":

במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל;

בהקשר זה נפנה לעניין ע"א 7994/08 דוד גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו,1.2.2011):

"החובה המוטלת על חייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל מתפרשת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת רגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכינוס ופשיטת הרגל, עובר לדיון בבקשת ההכרזה".

עוד ראו ע"א 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 14.8.2012) ,לעניין הכרזת עורך דין שמעל בכספי לקוחותיו, שם חזר בית המשפט העליון (כב' השופט דנצינגר) על ההלכה שלפיה תום הלב ייבחן לפני הכרזת החייב כפושט רגל, ויש לאפשר לו לקבל צו כינוס לנכסיו.

בפש"ר (מחוזי חי') 17394-04-11 ספואן נאטור נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה (פורסם בנבו, 17.01.2015), סרב בית המשפט להכריז על החייב כפושט רגל, מחמת העובדה שהוא הורשע בפלילים בעבירות סמים ורכוש חמורות, והחובות שלו מקורם בהליך הפלילי ולא בהליך אזרחי. משכך הרי שחובות אלה ממילא לא בני הפטר ולכן נדחתה בקשתו.

"נדמה לי כי יישום הלכות בנבנישתי ו-רוזנברג על נסיבות המקרה שבפנינו,  מושכים לעבר דחיית בקשתו של החייב הן בשל נסיבות ההסתבכות והן לאור התנהלותו של החייב במסגרת ההליך.

ראשית, מרבית החובות נוצרו באופן ישיר כתוצאה מביצוע עבירות פליליות חמורות שיש בהן אדישות וזלזול בחיי אדם ורכושו. החייב ניסה לברוח מניידת משטרה תוך כדי נהיגה פרועה וסיכון חיי אדם וגרימת נזק לניידת משטרה ולשוטרים שישבו בתוכה. ברכבו של החייב נמצאו סמים במשקל נכבד.

שנית, אין מדובר בענייננו בהסתבכות או מעידה חד פעמית. לחייב עבר פלילי מכביד, והוא נכנס ויוצא מבתי כלא שנים רבות. "

…

"סיכומו של דבר, נסיבות ההסתבכות וגם התנהלות של החייב במסגרתו, מלמדים כי אין בפנינו חייב שמוצדק בעניינו להעדיף את התכלית השנייה של הליכי הפש"ר, דהיינו: מתן הזדמנות לחייב לפתוח דף חדש בחייו תוך שמיטת חובותיו מה גם שהחוב העיקרי של החייב הינו ממילא חוב שאינו בר הפטר לאור הוראת סעיף 69 (א)(1) לפקודת פשיטת הרגל."

לבסוף תמיד יש לזכור כי היופי בעולם המשפט הוא שאין תשובה אחת נכונה, ולא בטוח כי בקשת החייב לנהל הליך פשיטת רגל מלא תיכשל, שכן הדבר תלוי במשתנים רבים שלא בהכרח תלויים בחייב (אופן היווצרות החובות, עמדת הנושים, השופט היושב בדין, גובה החובות, חלוף הזמן ועוד).

כך למשל בע"א 3224/07 אברהם  בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 3.5.2009), ציין בית המשפט כי ל"זמן" יש שיקול ביחס לחובות שנוצרו שלא בתום לב:

"גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסוים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם. אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל. אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה מסוימת (ראו: חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981)"