ניהול חשבון בנק בפשיטת רגל

ניהול חשבון בנק לחייב בפשיטת רגל הוא לא בגדר פריבילגיה שהבנק מעניק לחייב פושט רגל.

הואיל וכדי לפתוח ולקיים פעילות עסקית של בנק, נדרש רישיון מאת הרגולטור ולא כל אחד רשאי לקיים פעילות של בנק, מצא המחוקק להתערב בחופש הפעילות העסקית של הבנקים, ולקבוע כי כל בנק מחויב לפתוח חשבון לכל אדם שרוצה בחשבון.

עם זאת, בחוק הבנקאות הוגדרו מספר תנאים אותם רשאי הבנק להתנות בעצם ניהול הפעילות בחשבון, כדוגמת ניהול חשבון ביתרת זכות ללא אשראי וללא חריגות.

כאשר חייב נכנס בשערי הליך פשיטת רגל, וניתן לו צו לכינוס נכסיו, בדרך כלל מצוין בהחלטת בית המשפט כי החייב רשאי לפתוח חשבון בנק ולנהלו ביתרת זכות.

כלומר, הבנק לא רשאי לסרב לפתוח חשבון בנק עבור חייב בפשיטת רגל, ובלבד שזה ינהל את החשבון ביתרת זכות.

אם כן, מה עושים במצב שבו לחייב קיימת יתרת חובה בחשבון הבנק? האם הבנק מחויב לאפשר לפושט הרגל להמשיך ולנהל את החשבון בסניף הבנק "כבימים עברו"?

ניהול חשבון בנק בפשיטת רגל ביתרת חובה

כאשר פושט הרגל, חב כספים לבנק, וברצונו להמשיך ולנהל את חשבונו באותו סניף בנק, הרי שהבנק לא רשאי לסרב לו לנהל חשבון ביתרת זכות.

החוב שקיים בחשבון עד למועד צו הכינוס הוא למעשה "חוב עבר".

חוב עבר הוא חוב בר תביעה בפשיטת רגל, אולם על הנושה – הבנק, להגיש תביעת חוב בגינו בכדי שיוכל לקבל דיבידנד מקופת הפש"ר.

משכך, ככל שהחוב בחשבון הבנק הוא חוב עבר, הרי שעם מתן צו הכינוס "החשבון מתאפס" לכאורה, ומעתה ואילך החייב רשאי לנהל חשבון בנק ביתרת זכות בלבד.

אכן, מתבקש כי הבנק יפתח לחייב חשבון בנק חדש  – לא דביטורי – כלומר חשבון שונה מהחשבון הישן, כך שלא תהיה לחייב אפשרות לחרוג ממסגרת החשבון, ובכך החייב יוכל לנהל את ענייניו הכלכליים בצורה מסודרת, ולא להתנהל בצורה של "מזומנים" או לפתוח חשבון בנק בבנק הדואר שמרוחק מביתו.

זכרו, אין מדובר בפריבילגיה, אלא בחובה ממש של הבנק בהתאם להנחיות המפקח על הבנקים הוראה 422 סעיף 5 (א)(2).