נושה נדחה

כאשר תאגיד נקלע להליכי חדלות פירעון, ואגב כך ניתן לו צו לפירוק, הרי שאין במאסת נכסי החברה כדי לפרוע את מלוא החובות לנושים.

לשם כך קבע המחוקק בסעיף 354 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 סדר פירעון חובות לפי מדרג הקבוע בפקודה.

משמעות הנושה בעת התפרקות חברה

אחת השאלות שצפות במקרים בהם חברה התפרקה מה דינה של הלוואה של בעל מניות או הלוואת בעלים. כלומר, בעל המניות הוא למעשה גם נושה של החברה, אשר הלווה לחברה כספים ולכאורה הוא זכאי להשתתף עם יתר נושי החברה ולחלוק במאסת הנכסים "בכובעו" כנושה.

לשאלה זו יש משמעות במקרים בהם קיימת היתכנות  להחזר כספים לנושים, שכן מדוע שבעל המניות לא יזכה להיפרע גם מהכספים שהוא הזרים לחברה באופן פרטי?

אלא שיש לחשוד בבעלי מניות, בהיותם המוציאים והמביאים בחברה (זכות הצבעה, יכולת לנווט את פעילות החברה וכו'), ומי שלמעשה ידעו על מצבה של החברה טוב יותר מהנושים האחרים, ובכך הגנו על עצמם או שהיו אחראים במידת מה לקריסת החברה.

שלבי הנושה כאשר החברה לקראת הליכי חדלות פרעון

הלכה למעשה קיימות שלוש חלופות כדי להתייחס למעמד הנשיה של בעל מניות בחברה, כאשר החברה נקלעת להליכי חדלות פירעון:

האחת – בעל המניות נחשב נושה רגיל של החברה, כפי "הנושים החיצוניים".

השניה – בעל המניות נחשב נושה נדחה, שנשייתו מושעית עד לאחר פרעון חובות החברה לנושים החיצוניים.

השלישית – לא רק שבעל המניות נחשב נושה לגיטימי, הרי שיש לו זכות קיזוז כנגד החברה, ולמעשה עדיפות בפירעון החוב כלפיו.

נקדים ונאמר, כי ברוב המקרים בעלי המניות לא זוכים לקבל דיבידנד או החזר השקעה בהון כאשר חברה נקלעת להליכי חדלות פירעון, ואין בקופת הפירוק די כספים לפרוע את החובות. עניין זה נלמד מסעיף 248 לפקודת החברות:

248. סכום המגיע לחבר החברה באשר הוא חבר, אם מכוח זכותו לרווחים או לדיבידנדים ואם מסיבה אחרת, לא ייחשב כחוב החברה שיש לשלמו כל עוד קיים חוב של נושה שאינו חבר החברה, אלא שהסכום המגיע לחבר יבוא בחשבון לענין התאמת הזכויות של כל המשתתפים בינם לבין עצמם.

כלומר, המחוקק נותן לבעל המניות הגנה, שלפיה כאשר החברה תקרוס הוא לא יתבע נוכח המסך שחוצץ בינו לבין החברה (עקרון האישיות הנפרדת והאחריות המוגבלת של החברה), ועל כן כאשר חברה נקלעת להליכי חדלות פירעון, לא רק שבעל המניות לא יהא זכאי לדיבידנד (כי אין למעשה מה לחלק), אלא שהוא גם לא יהיה זכאי להחזר על השקעתו ההונית בחברה – קרי הכסף שהוא הזרים לחברה תמורת בעלות במניות.

ומה קורה במצב בו בעל המניות הוא נושה בחברה, כמי שהזרים הלוואה לחברה, כדוגמת הלוואת בעלים וכו'?

ברירת המחדל היא כי מדובר בנושה ככל הנושים בחברה, אלא אם התקיימו התנאים להשעיית נשייתו כלפי החברה על פי סעיף 6(ג) לחוק החברות, התשנ"ט-1999:

  (ג)   בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).

כלומר, במידה ונמצא פסול בהתנהלות בעל המניות או פעולה חריגה שמצדיקה הרמת מסך (מרמה, מימון דק, התנהלות חסרת תום לב וכו') , או אז ניתן יהיה להדחות את החוב שלו, כך שזה לא ייפרע יחד עם יתר הנושים הרגילים של החברה, אלא רק לאחר שכל נושי החברה נפרעו מלוא חובם.