מזונות בפשיטת רגל

לא אחת בני זוג נפרדים בעקבות משבר כלכלי, שמוביל את אחד מבני הזוג להליך פשיטת רגל. כמו כן, קיימים מקרים בהם בני זוג התגרשו כאשר לכל אחד מהם יש כושר פירעון, ודמי המזונות משולמים כסדרם.

במצב דברים זה, בן הזוג שזכאי לקבל דמי מזונות, הוא הלכה למעשה נושה של בן הזוג החייב.

הואיל ותשלום דמי המזונות מחייב רגישות ויחס מיוחד, שכן מדובר בפרנסה למעשה של ילדי התא המשפחתי המפורק, קבע המחוקק הסדרים ייחודיים בקשר לחוב זה.

בטרם נסקור את הייחודיות של חוב המזונות בפשיטת רגל, נתייחס תחילה למושג שנקרא "המועד הקובע".

המועד הקובע הוא מושג שמתייחס לתאריך בו החייב הגיש בקשה ליתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו כפושט רגל. כלומר הוא המועד בו החלו הליכי פשיטת הרגל (מבחינה משפטית) כנגד החייב.

למועד הקובע חשיבות רבה בהליכי פשיטת רגל, שכן הוא מהווה את החוצץ בין חובות עבר, קרי חובות שהתגבשו לפני כניסת החייב להליך פשיטת הרגל, לבין חובות "חדשים", קרי חובות שנוצרו לאחר המועד הקובע וככלל אינם נכללים בהליכי פשיטת רגל.

החובות שנוצרו לפני המועד הקובע, הם חובות שנכללים בהליך פשיטת הרגל, וכל מי שנושה בחייב, נדרש להגיש תביעת חוב בכדי שהנאמן שהתמנה לנכסי החייב יוכל לבחון את טיב החוב ושיעורו, ובכך לפרוע לו את החוב באופן יחסי לכספים שמצויים בקופת הפש"ר ויתר תביעות החוב שהוגשו על ידי יתר הנושים.

כך הדבר גם לגבי חוב מזונות בפשיטת רגל.

כאשר בני זוג התגרשו לפני הליך פשיטת הרגל, ונקבע בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני כי בן הזוג (החייב) צריך לשלם לרעהו X ₪ לחודש בגין דמי מזונות, הרי שמדובר בחוב שהתגבש לפני המועד הקובע.

במצב דברים זה, על בן הזוג הנושה – בן הזוג הזכאי למזונות – לפנות לבית המשפט בשתי דרכים מקבילות:

1. ככל שהחייב לא פרע חוב מזונות שהתגבש לפני כניסת החייב להליכי פשיטת הרגל ("חוב עבר"), שומה על בן הזוג הזכאי למזונות להגיש תביעת חוב על הכספים שהחייב חב לו בגין דמי המזונות שלא שולמו.
2. הגשת בקשה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל[נוסח חדש], תש"ם – 1980.

לפי סעיף זה, בית המשפט בוחן את צרכי בן הזוג והקטינים הזכאים למזונות, וקוצב אותם בהתחשב הן בפסק הדין שחייב את החייב בדמי מזונות (פסק הדין שניתן בבית משפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני), והן בקופת פשיטת הרגל והכספים שמצויים בה.

מלאכת איזון זאת שנעשית בבית משפט של פשיטת רגל, באה כחלק מהצורך שלא לקפח את יתר הנושים של החייב ולתת עדיפות לבן הזוג.

כך למשל, אם החייב נדרש לשלם לבן זוגו והקטינים דמי מזונות בשיעור של 10,000 ₪ לחודש, בעוד שההכנסות של החייב עומדות על סך של 10,000 ₪ (בהתעלם מצרכי החייב), הרי שלא הגיוני כי בן הזוג ייהנה ממלוא פירות הכנסת החייב, ואילו יתר הנושים (אשר מיוצגים על ידי קופת הפש"ר) לא יזכו לקבל מאומה על חובם.

לשם כך מוקנית לבית משפט של פשיטת רגל סמכות "לפתוח" למעשה את פסק הדין או ההסכמה בדבר תשלום דמי המזונות, ולקצוב אותם בהתחשב במספר שיקולים.

דברים אלה יפים ביחס לתשלום חודשי שוטף של דמי מזונות בהליך פשיטת רגל לאחר המועד הקובע.

יצוין כי בכל הנוגע להפרש בין דמי המזונות שנקבעו בבית משפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני לבין הסכום אותו קצב בית המשפט בהליכי פשיטת רגל, הרי שהחוב בגין ההפרש לא מתאיין, וניתן לצרף את החוב לתיק ההוצאה לפועל כנגד החייב, כאשר בתום הליכי פשיטת הרגל ניתן יהיה לגבות חוב זה, שכן חובות בגין מזונות בדרך כלל אינם מופטרים בתום הליך פשיטת הרגל.

כאמור לעיל, חוב מזונות שהצטבר לפני המועד הקובע ייתבע באמצעות תביעת חוב ואסור לחייב לפרוע את החוב, מאחר שמדובר בחוב עבר.

יצוין כי המחוקק לא קיפח את חוב המזונות שהתגבש לפני המועד הקובע, ובכל זאת ניתן לחוב המזונות דין קדימה בהתאם להוראת סעיף 78(3)(ד) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980, כך שחוב זה ייפרע בעדיפות לפני הנושים הרגילים.

בכל מקרה שהוא מומלץ להתייעץ עם עורך דין בסוגיה זאת, למען לא תקופחנה זכויות הזכאי למזונות.

משרד עו"ד אביתר כהן ושות', עוסק בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל, פירוק והבראת חברות), ובעל ניסיון רב וייחודי בתחומים אלה.