לשון הרע על תאגיד ופיצוי ללא הוכחת נזק

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), קובע כי נפגע מהוצאת לשון הרע הוא אדם או תאגיד.

כידוע, סעיף 7א' לחוק מאפשר לתבוע את הפוגע ולדרוש ממנו פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד 50,000 ש"ח (יש להצמיד את הסכום למדד משנת 1998) לכל פרסום שמהווה לשון הרע.

ככל שתוכי כי הייתה כוונה לפגיעה מצד המפרסם, ניתן לדרוש אפילו כפל פיצוי.

מסלול זה, הוא המסלול המועדף על רוב התובעים שכן הנפגע לא נדרש ולכמת את הנזק שנגרם לו. עם זאת, יש לזכור כי הסכומים הסטטוטריים מהווים תקרה ולא סכום מובטח כפיצוי. כלומר, בית המשפט יבחן בכל זאת את טיב הפרסום ונסיבות הפרסום ולא יפסוק באופן אוטומטי את מלוא הסכום הנקוב בחוק.

במספר מקרים עלתה השאלה האם תאגיד רשאי לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א' לחוק, שכן הסעיף מתייחס ל"אדם" בלבד ולא לתאגיד.

בתי המשפט התחבטו בשאלה שכן לפי סעיף 10 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) – "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק". 

אם כן, ככל שמדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק קיימת סברה שתאגיד (שנתפס כצד חזק בד"כ), לא יוכל להיפרע מהפוגע באמצעות סעיף 7א' לחוק ויידרש להוכיח את הנזק שנגרם לו בעקבות הפרסום.

לאחרונה קבע בית המשפט העליון בעניין רע"א 2015/15 מאיר פלבסקי נ' חברת מקור הפורמייקה בע"מ (פורסם בנבו, 4.8.2016), כי על אף שסעיף 7א' מתייחס לאדם ולא לתאגיד מבחינה לשונית, הרי שמבחינה תכליתית החוק נועד להרתיע מפני פרסום לשון הרע, והדעת לא תסבול מצב שבו אדם יוכל לתבוע את נזקו ללא הוכחת נזק, ותאגיד לעומת זה – לא.

אם כן, גם לתאגידים יש זכות לשם טוב, וכיום הם רשאים לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק.

עורך דין אביתר כהן, מתמחה בהליכים לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ומספק ייצוג משפטי לתובעים ונתבעים.