מה דינו של חוב שנוצר לאחר צו הכינוס?
כידוע, צו הכינוס הוא הצו שלמעשה פותח את הליך פשיטת הרגל. צו הכינוס "מכנס" את נכסי החייב, כך שבעל התפקיד שמתמנה מנהל אותם לטובת הנושים.
בהמשך, עם הכרזת החייב כפושט רגל, מוקנים נכסי החייב לנאמן ולקופת הפש"ר – מבחינה קניינית.
כדי לגבות חוב בהליכי חדלות פירעון, על הנושה להגיש תביעת חוב – זולת אם המדובר בנושה מובטח שלגביו חלים כללים אחרים, אשר כאן לא המקום לפרטם.
תביעת החוב מתייחסת אך ורק לחובות "בני תביעה", כלומר חובות שנוצרו עד מועד צו הכינוס, וכאמור בסעיף 71(א) לפקודה: "חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו."
לאחר הכרעת בעל התפקיד בתביעות החוב, מחולק דיבידנד לנושים בהתאם לעיקרון השוויון ועיקרון העדיפות המוחלטת.
עם זאת, מה דינו של חוב חדש? כלומר חוב שנוצר לאחר צו הכינוס? האם יש להגיש תביעת חוב? האם ניתן לגבות אותו בהליכי פשיטת רגל?
לשם הדוגמא, נתייחס למקרה בו חייב בהליך פשיטת רגל (לאחר שניתן צו כינוס), נמנע מתשלום עבור דמי שכירות, ארנונה או שירותי בריאות. הלכה למעשה לא מדובר בחוב בר תביעה, שכן החוב לא נוצר לפני מתן צו הכינוס.
במקרה זה, מדובר בחוב חדש, שלפיו הנושה רשאי לגבות אותו, שכן הוא לא נדרש להגיש תביעת חוב.
עם זאת, בשל העובדה שגביית חוב חדש פוגעת למעשה בהליך הפש"ר, נדרש לקבל אישור מבית המשפט בכדי לנהל הליכים לצרכי גביית החוב. לא אחת בתי המשפט נותנים אישור לנהל הליך משפטי כנגד החייב, אולם קובעים כי גביית החוב תעשה רק בתום הליך הפש"ר.
מיותר לציין כי יצירת חוב חדש היא עילה לביטול הליך פשיטת הרגל, ומהווה התנהגות בחוסר תום לב.
ע"א 1656/90 מנחם זילברמן נ' הנאמן בפשיטת-רגל לנכסי החייב חיים גושן, פ"ד מו(3) 854
פשר (ת"א) 24574-08-11 אחמד סכסכ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 30.7.2018)