חזרה לחדלות פירעון
אכיפה או הכרה של פסק דין זר לצרכי הליכי פשיטת רגל
בכדי לקלוט פסק חוץ בישראל, יש ליתן לו תוקף לפי התנאים המנויים בחוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק"), כאמור בסעיף 2 לחוק: "לא ייאכף בישראל פסק-חוץ אלא לפי חוק זה".
פסק חוץ מוגדר בסעיף 1 לחוק כ: "פסק דין שניתן על ידי בית משפט במדינה זרה בענין אזרחי"
חוק אכיפת פסקי חוץ מונה שלושה מסלולים לפיהם ניתן להכיר בפסק חוץ:
- אכיפה (סעיפים 2-10 לחוק) – פסק חוץ שמטיל חיוב אישי (obligation) על אחר ומטבעו הוא "אכיף" להבדיל מפסק חוץ שקובע סטאטוס. כדי להכיר בפסק החוץ נדרש לבחון בעיקר את מידת הישימות של אכיפת פסק החוץ – הן במדינת המוצא והן בישראל.
- הכרה ישירה (סעיף 11(א) לחוק) – במקרה בו פסק החוץ אינו "אכיף" ומהווה את עיקר עילת התביעה בבית המשפט המקומי. ניתן להכיר בפסק חוץ בתנאי שישנה אמנה דו-צדדית בין ישראל לבין המדינה בה ניתן פסק החוץ, והאם באותה אמנה התחייבה ישראל להכיר בפסק חוץ מאותו סוג.
- הכרה עקיפה (סעיף 11(ב) לחוק) – הכרה אגבית ("אינצידנטלית") רלבנטית כאשר פסק החוץ עולה אגב דיון בנושא אחר. הכרה אגבית בפסק חוץ נעשית ככל ש"מן הדין והצדק לעשות כן".
בהתאם להלכת ע"א 1297/11 מרטין לוין נ' רו"ח אהרון זוהר (פורסם בנבו, 29.12.2013) (להלן: "הלכת לוין"), והאמור בספרם של שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 413 (2010), צו פשיטת רגל הוא אינו צו "אכיף" ומשכך כדי לקלוט אותו בישראל יש לפעול בהתאם לחלופה של הכרה ישירה או עקיפה.
כאמור לעיל, כדי להכיר בצו פשיטת רגל שניתן במדינה זרה, בהכרה ישירה יש לבחון האם מתקיימת הדדיות בין ישראל לאותה מדינה זרה מכח אמנה או הסכם חתום.
נכון למועד מתן הלכת לוין, נמצא כי ישנה אמנה בין מדינת ישראל לבין המדינות גרמניה,[1] בריטניה[2] וספרד[3], אולם כולן החריגו מתחולתן את ההכרה בהליכי חדלות פירעון. בעניין לוין צוין כי קיימת אמנה גם עם אוסטריה, אולם לא ידוע האם הליכי חדלות פירעון הוחרגו ממנה אם לאו.
אם כן, קיומה של אמנה לא סגי, שכן למרות האמנה שבין מדינת ישראל לבין בריטניה, האמנה משנת 1970 החריגה מפורשות הליכי חדלות פירעון, ומשכך, למרות קיומה של האמנה לא ניתן להכיר בצו פשיטת רגל בהכרה ישירה.
משכך, נראה כי הדרך להכיר בצו פשיטת רגל היא באמצעות "הכרה עקיפה/אגבית".
בהלכת לוין נקבע כי : "הכרה אגבית – מכוח סעיף 11(ב) – רלבנטית רק כאשר בפני בית המשפט מובא עניין המצוי בסמכותו המובהקת, והוא נדרש להכריע אגב אורחא בשאלה הקשורה להכרה בפסק החוץ."
לשון אחר, ההליך העיקרי שמתנהל בבית המשפט בישראל צריך להיות בסמכות בית המשפט הישראלי. ככל שכך, ואגב הדיון נדרשים להכיר בפסק חוץ במסגרת הדיון בסוגיה העיקרית ("לצורך אותו עניין") הרי שאפשר להכיר בפסק החוץ הכרה אגבית שכן מן הדין ומן הצדק לעשות כן.
אימתי לא תחשב הכרה אגבית בפסק חוץ כהכרה לגיטימית?
- כאשר ההכרה בפסק החוץ היא הסעד היחיד המבוקש בתובענה. שכן בפני בית המשפט לא עומדת שאלה נוספת, שאליה ניתן לצרף בדרך אגב את הבקשה להכרה בפסק חוץ.
- כאשר ההכרה בפסק החוץ היא הכרחית לצורך ביסוס סמכותו של בית המשפט לדון בשאלה העיקרית. במקרה כזה אין מדובר אלא בהכרה ישירה במסווה של הכרה אגבית.
בהלכת לוין נאמר כי לא ניתן להכיר בצו פשיטת הרגל מאנגליה באמצעות הכרה אגבית, שכן בקשת כונס הנכסים שמונה בישראל לסייע לנאמנת באנגליה, היא לביטול הענקה שהעניק החייב להוריו. משכך, ולאור העובדה שביטול הענקה אפשרי רק לגבי מי שהוכרז כפושט רגל, הרי שמדובר במקרה בו ההכרה בצו פשיטת הרגל האנגלי היא הכרחית לצורך ביסוס סמכותו של בית המשפט לדון בשאלת ביטול הענקות. וכלשונו: "אלמלא יוכר הצו האנגלי בתיק דנא – אין לבית המשפט המחוזי, או לבית משפט אחר בישראל, כל סמכות להורות על ביטול ההענקה."
מומלץ לקרוא בנוסף את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (הפ (חי') 34996-09-15 Bankruptcy Office Of Geneva נ' הרווה סמדז'ה (Harve Smadja) מיום 13.8.2017) בעניין סמכות טבועה של בית המשפט לסייע לנושה בגביית החוב שלו מהחייב בכדי שלא להפוך את מדינת ישראל לעיר מקלט של חייבים.
[1] סעיף 4(1)(4) לתקנות אכיפת פסקי חוץ (אמנה עם הרפובליקה הפדראלית של גרמניה), תשמ"א-1981
[2] סעיף 4(5) האמנה בין ממשלת ישראל ובין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הצפונית, בדבר הדדיות בהכרתם ובאכיפתם של פסקי דין בעניינים אזרחיים מיום 28.10.1970 .
[3] סעיף 1(3)(b) לאמנה בין ספרד לישראל בדבר אכיפה והכרה הדדית של פסקים בעניינים אזרחיים ומסחריים, מיום 30.5.1989.
